ביתר ת"א תשלם סך של 44,875 ש"ח לשחקן אשר נפגע במהלך משחק כדורגל רשמי בשורותיה

רקע

1.      התובע, יליד 1973, נפגע, לטענתו, במהלך משחק כדורגל רשמי בשורות הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת"), ביום 30.11.91. עילת תביעתו נעוצה בכך שהנתבעות לא דאגו לבטחו בביטוח מתאים לפי חוק הספורט, תשמ"ח-1988 (להלן: "חוק הספורט").

2.      התביעה הוגשה במקור לבית המשפט המחוזי בתל-אביב ביום 15.11.98, כשבועיים לפני חלוף שבע השנים מיום האירוע (ת"א 3108/98). ביום 18.1.04 העביר בית המשפט המחוזי, בהסכמת הצדדים, את הדיון בתובענה לבית משפט זה.

          ביום 26.9.04 ניתנה החלטה בידי כבוד השופט (כתוארו אז) מאיר שנהב, ובה הוצע לצדדים לסיים את המחלוקת בפשרה, תמורת סכום כולל של 100,000 ש"ח + שכר טרחה, בחלקים שווים בין הנתבעות. התובע והנתבעת 2 קיבלו הצעה זו, וביום 5.4.05 נרשם בפרוטוקול פסק דין ביניהם. לא הושגה כל הסכמה בין התובע לבין הנתבעת.

טענות הצדדים

3.      התובע טוען, כאמור, כי הנתבעת לא ביטחה כלל את פעילותו כשחקן כדורגל במסגרתה, כפי שהיתה מצווה לעשות על פי חוק הספורט. לדבריו, נפגע במועד האמור במהלך משחק כדורגל בין הנתבעת לבין קבוצת מכבי ת"א, במסגרת גביע המדינה לנוער, שעה שנפצע בברכו השמאלית ב"חבלה סיבובית". הוא פונה על ידי אביו לחדר המיון בבית החולים "שיבא" בתל - השומר וטופל. עקב הפציעה, נדחה מועד גיוסו של התובע לצה"ל בעשרה חודשים. לאחר שעבר ארטרוסקופיה אובחן קרע של 75% מהרצועה הצולבת הקדמית. התובע טוען כי נותר עם נכות צמיתה וכי עקב האירוע נמנעה ממנו האפשרות להמשיך ולהתפתח כשחקן כדורגל מוביל בכדורגל הישראלי.

4.      הנתבעת טוענת כי לא הוכח כלל כי התובע שיחק במסגרתה או כי לא היה מבוטח. היא גם כפרה בראשי הנזק. כן העלתה הנתבעת, בין היתר, טענות של שיהוי ושינוי מצב לרעה בגינו.

שאלת קיומו של הביטוח

5.      ייאמר מיד כי פעילותו של התובע כשחקן כדורגל בבית"ר ת"א הוכחה; גרסתו של התובע בעניין זה, הנתמכת למעשה גם בתצהירו של מאמן הכדורגל, אורי שהינו, ובמסמכים הרפואיים, מקובלת עליי וכלל לא הופרכה על ידי הנתבעת. אין המדובר בעיסוק "מחתרתי" ואף לא באירוע שהתרחש בחדרי חדרים, אלא בעיסוק ובאירוע פומביים וגלויים, וככל שהתובע "המציא" עלילה דמיונית, לא היה כל קושי מצד הנתבעת להביא עדויות מפריכות.

6.      אין חולק כי חוק הספורט מטיל חובת ביטוח, זאת בסעיף 7 לחוק: "(א) אגודת ספורט, ארגון ספורט, התאחדות ואיגוד יבטחו את הספורטאים הנוטלים חלק בתחרויות ספורט המאורגנות בידם או מטעמם. (ב) השר (שר החינוך והתרבות - א. ז.) רשאי לקבוע בתקנות, לאחר התייעצות בממונה על הביטוח במשרד האוצר ובארגוני הספורט, את סכומי הביטוח המזעריים ואת פרטי הביטוח, לענף ספורט, כולו או מקצתו".

7.      התובע לא ידע לומר, פוזיטיבית, האם נרכש עבורו ביטוח בידי הנתבעת. טענתו בעניין זה הינה "למיטב הידיעה".

          הנתבעת טענה לאורך כל הדרך, הן בכתב ההגנה והן בתצהירו של אבנר קופל, מנכ"ל האגודה, כי פעלה בהתאם לחובה המוטלת עליה בחוק הספורט וביטחה את שחקניה, ובכלל זה גם את התובע. הנתבעת צירפה שתי פוליסות - פוליסת ביטוח מספר 90-01-51-00106-2 בתוקף מיום 1.10.91 עד יום 31.9.92 (נספח א'), וכן פוליסה מספר 91-15-29-00001-6 בתוקף מיום 1.9.91 עד יום 31.8.92 (נספח ב'). הפוליסה הראשונה מבטחת שחקני כדורגל בקבוצות הילדים והנוער, בגילאי 10 - 18, אך אין היא חלה על התובע, הואיל והאירוע התרחש כשהיה בן 18 וארבעה חודשים (התובע הינו יליד 1.8.73).

הפוליסה הרלוונטית, היא הפוליסה השנייה, נועדה "עבור ספורטאי האגודה בכל הליגות המוכרות בישראל מגיל 18 עד גיל 40 סה"כ 850 איש...". עוד נאמר בה כי "2. הביטוח מכסה את השחקנים בתנאי ששמם מופיע ברשימת האגודה אשר נמצאת בתיק החברה (חברת הביטוח - א. ז.) ותעודכן מפעם לפעם".

8.      לא הובאה כל ראיה באשר להופעת או לאי הופעת שמו של התובע באותה רשימה אצל חברת הביטוח. משמעות הדבר ברורה - במידה ושמו של התובע מופיע באותה רשימה, מעיד הדבר על קיומו של ביטוח ועל כך שהנתבעת עמדה בחובתה לבטחו; במידה ושמו של התובע לא מופיע באותה רשימה, מעיד הדבר על כך שהנתבעת לא דאגה לכך (או אז, מתעוררת מחלוקת בדבר השלכותיו של מחדל זה).

חזקה על הנתבעת, שלו דאגה אז להעביר את שמו של התובע לחברת הביטוח "דולב", הייתה טורחת להציג את הרשימה המדוברת, על מנת להפריך מיניה וביה את טענת התובע בהקשר זה. משלא טרחה להציג ראיה זו, נקודת המוצא לדיון תהיה העובדה ששמו של התובע לא נכלל באותה רשימה.

9.      עניין דומה התעורר בת"א (מחוזי ירושלים) 240/94 לוין נ' אגודת ספורט שמשון ת"א, דיני מחוזי, כרך כו' (4), 396 (1996). גם באותה פרשה דובר בפציעתו של שחקן בעת משחק כדורגל; התעוררה השאלה בדבר חלותה של פוליסת הביטוח בנסיבות שבהן, ככל הנראה, לא הופיע שמו של התובע ברשימה שהועברה לחברת הביטוח. התובע, באותו מקרה, גם הצהיר כי עשה כל מאמץ אפשרי כדי לקבל את הסכומים המגיעים לו על פי הפוליסה, אך הדבר לא עלה בידו בשל סירוב המבטחת לשלם לו פיצוי, בטענה כי אין הוא כלול ברשימות השחקנים שהועברו אליה. מטעם האגודה העידו עדים שסיפרו כי בתקופה הרלוונטית (שלהי שנת 1989 ותחילת שנת 1990) לא הייתה משמעות לרשימות השמיות של השחקנים. במצב דברים זה, הגיע כב' השופט עזרא קמא לפתרון, שלפיו "לכאורה, נראה כי ניתן להתבסס על הפוליסה ולהביא לתשלום סכום הפיצוי המגיע על פיה נכון להיום - אם במישרין ואם בעקיפין באמצעות הנתבעת. השאלה במקרה זה תהיה אם סכומי הפיצוי לפי הפוליסה הם סבירים. בכל מקרה, נראה כי אירע מקרה ביטוח המפורט בפוליסה, והתובע כמי שנכלל בשחקני... האגודה הנתבעת זכאי לפיצוי שלפי הפוליסה"(סעיף 9 לפסה"ד). כב' השופט קמא הגיע למסקנה, לפיה "נראה לי לקבוע, כי הנתבעת אחראית לפיצוי נזקי התובע לפי הסכום הקבוע בתקנות שלפי חוק הספורט, כשהם משוערכים להיום, ועל בסיס הנכות והנזקים שנגרמו לתובע..."(סעיף 16 לפסה"ד).

10.    המצהיר מטעם הנתבעת, אבנר קופל, טען בתצהירו כי בשל העובדה שהתביעה הוגשה כמעט שבע שנים לאחר קרות האירוע, שינתה הנתבעת את מצבה לרעה, מאחר שנמנעה ממנה האפשרות לחזור אל חברת הביטוח, אשר ביטחה את שחקני הקבוצה בתקופה הרלוונטית ובכלל זה גם את התובע (סעיף 4 לתצהיר). בעדותו בפניי, הוסיף מר קופל, כי הגם שלפי הפוליסה אין לכאורה חבות לחברת הביטוח לפצות שחקן ששמו לא נכלל ברשימה, עדיין "הלכה למעשה" לא היתה לכך משמעות (עמ' 22 לפרוטוקול). לדבריו, במידה ובמהלך שלוש השנים שלאחר האירוע היה התובע מגיש את תביעתו, הוא נוטה להאמין, מניסיונו, "שהיה עם מי לדבר, היה כיס עמוק שיכול היה לתת כסף. מגיעים להסדרים, אולי לא את הכל" (עמ' 23 לפרוטוקול). עוד הוסיף העד כי לאחר שהוגשה התביעה הנוכחית נעשה ניסיון מצד הנתבעת להפעיל את הביטוח, אך הדבר לא עלה בידה ו"גם קשרים חברתיים, ללא הועיל" (שם).

אכן, תביעתו של התובע, הגם שלא התיישנה (שכן מדובר בתביעת נזיקין על הפרת חובה לבטח ולא בתביעה לתגמולי ביטוח), הוגשה בשיהוי לא מוצדק. חרף זאת, לא הוכח ברמה המספקת כי שיהוי זה הביא בהכרח לנזק חמור לנתבעת וכי חברת הביטוח הייתה משתתפת בפיצוי, גם בנסיבות שבהן לא נכלל שמו של התובע ברשימה. לפיכך, אין די בשיהוי זה כדי להביא לדחיית התובענה.

הנזק